בסוף הערב נשאר באמצע הקומה הריקה כיסא משרד אחד. שולחנות כבר אין, ארונות אין, ורק האור הצהוב של המסדרון נכנס מהפתח. אחד הגלגלים שלו תקוע, ולכן כשדוחפים אותו הוא לא מתגלגל לכיוון הדלת אלא מסתובב לאט במעגל. שנים דיברו על כיסא חדש במקומו, ובינתיים הוא ממשיך להסתובב.
פינוי קומה נראה כמו השלב הפשוט ביציאה ממשרד. אין מה לפרוק בסוף הדרך, אין מה למיין, ולפעמים זה באמת פשוט: אין ארגזים לסמן, אין מדפים חדשים שמחכים ליד הדלת. הקומה צריכה רק להתרוקן, ולכן קל לחשוב שמספיק לספור את הרהיטים ולהגיד סכום. אבל דווקא משום שאין כאן מה למיין, ההצעות רחוקות זו מזו בעבודה שנראית אותה עבודה. הפער נובע פחות ממספר הפריטים ויותר מהדרך החוצה: באיזו קומה עובדים, אם יש מעלית משא, כמה רחוק מהכניסה אפשר לעצור את הרכב ומה צריך לפרק כדי שיעבור בדלת.
כיסאות, ארונות וארגזים נספרים יחד, וכל אחד מהם יוצא בדרך אחרת
מה נשאר על הקומה
בסוף, כשהכול נגמר, הקומה חוזרת לבעל הבניין או אל חברת אחזקת מבנים שמנהלת אותו, ולכן היא צריכה לחזור כפי שהוסכם. לפני כן יוצא ממנה כל מה שלא ממשיך הלאה: שולחנות ישנים, כיסאות שבורים, מחיצות שלא מתאימות לקומה החדשה וארונות תיוק שאיש לא פתח מאז השיפוץ האחרון. ארון כזה כבד גם כשהוא ריק, ואף אחד לא זוכר מה הוא החזיק.
את ההצעה מזיזים למעלה או למטה בעיקר הדברים האלה:
- הקומה שבה עובדים, והאם יש מעלית משא
- המרחק בין המקום שבו הרכב יכול לעמוד לבין הכניסה לבניין
- רהיטים שצריך לפרק, כמו מחיצות ושולחנות ישיבות
בגלל זה קומה עם הרבה ריהוט ועם מעלית משא ליד הדלת עשויה להיות עבודה קלה יותר מקומה עם מעט ריהוט בבניין שאין בו מעלית כזאת. אם מסתכלים רק על הרהיטים, רואים חצי תמונה, כי החצי השני נמצא במסדרון, במעלית ובמקום שבו הרכב עומד. לכן אותם רהיטים בשני בניינים שונים יכולים לקבל הצעות רחוקות זו מזו.
סוגי הדברים שיוצאים מהקומה
אחרי שהקומה מתרוקנת היא לרוב מנוקה לפני המסירה, ומשרדים רבים מזמינים ניקיון משרדים בערב, אחרי שכולם הלכו הביתה והמסדרון שקט. קומה ריקה ושקטה כזאת אין בה מה להסתיר, והכיסא שנשאר באמצע הוא הדבר היחיד שרואים.
הסוג הראשון הוא ריהוט העבודה: שולחנות, כיסאות, ארונות תיוק, מחיצות ומדפים. הסוג השני הוא מה שהיה בפינות ובמטבחון: ספה מחדר ההמתנה, שולחן קפה, מכשירי חשמל קטנים ומתקן מים. כל פריט נראה קטן לבד, אבל ביחד הם תופסים ברכב יותר מקום ממה שחושבים.
רשימה שנכתבת לפי הסוגים האלה, ריהוט עבודה, פינת קפה וציוד, מראה מהר מה חסר בה. הסוג השלישי הוא הציוד: מחשבים, מסכים, מדפסות וארון תקשורת. הוא נוסע בדרך משלו ולא עם הרהיטים, ולכן עדיף להזכיר אותו בנפרד כשמתארים את הקומה. ויש עוד דבר שמבלבל: פריטים רכים נספרים לפי נפח ולא לפי משקל. ספת משרד תופסת ברכב יותר מקום מכמה ארונות תיוק ריקים.
מה שואלים כשמחפשים מחיר
בערב שבו מבינים שהקומה צריכה להתרוקן, רבים מקלידים בחיפוש פינוי ציוד משרדי ומצפים למספר אחד. אבל הדבר הראשון שהמוביל שואל הוא רשימה קצרה: כמה פריטים מפנים, מאיזו קומה, אם יש מעלית משא ומה מצב הרהיטים. בלי הרשימה הזאת כל מספר עשוי להיות ניחוש, והוא יכול להיות רחוק מהעבודה עצמה.
העבודה עצמה דומה למעבר: מורידים מהקומה, מעמיסים ונוסעים, ורק הפריקה המסודרת בסוף חסרה. כמה תמונות של הקומה חוסכות חצי שיחה. מספיק צילום של כל חדר, צילום של המחיצות ושל חדר האחסון, וצילום אחד של דלת המעלית ושל המסדרון שמוביל אליה. הצילומים לא צריכים להיות יפים, אלא להראות את הדרך שבין הרהיט לדלת. כשהמוביל רואה את הדרך, ולא רק את הרהיטים, קל לו להגיד בערך מה העבודה כוללת.
לפעמים מתברר שהרשימה קצרה מאוד ושהקומה פשוטה. ולפעמים מתברר שפריט אחד, מחיצה גבוהה או שולחן ישיבות ארוך, הוא מה שמשנה את כל התמונה. בשני המקרים עדיף שהמוביל ידע על זה לפני שהוא מגיע ולא אחרי. שאלה אחת נוספת שנוח לשאול היא אם הפינוי אמור לקרות באותו יום עם שאר עבודות המעבר, כך שהקומה לא נפתחת פעמיים.
קומה ריקה היא קומה שהדרך החוצה ממנה קובעת את העבודה
מה לא יוצא דרך הדלת הרגילה
רהיטים יוצאים מהקומה מכמה סיבות: הם שבורים, ישנים, או פשוט לא מתאימים. משרד שהזמין שירות עיצוב פנים מסחרי מגלה לא פעם שחלק מהרהיטים הישנים לא מתאימים לתוכנית החדשה, והם הראשונים להתפנות. מה שלא מתאים לתוכנית נשאר על הקומה הישנה, ושם מתחילה העבודה הזאת.
שולחנות ומחיצות יוצאים לרוב בחלקים. משטח של שולחן שלם או מחיצה גבוהה לא עוברים בדלת של מעלית נוסעים רגילה, ולכן המוביל לרוב רוצה לדעת כבר בשלב ההצעה מה יצטרך להתפרק ומה יוצא שלם. מעלית משא מורידה שולחן שלם, מעלית צרה לא. ואם צריך לפרק, זה נספר בנפרד, כי זו עבודה בפני עצמה.
יש בניינים שבהם שעות ההעמסה מוגבלות, ואז צריך לשאול מראש מתי המעלית פנויה והיכן הרכב יכול לעמוד. ייתכן שגם בעל הבניין צריך את המעלית באותו ערב, ועדיף לדעת את זה לפני שהכול מוכן ליציאה. ככל שהרכב עומד רחוק יותר מהכניסה, כל ארון וכל מחיצה עושים את הדרך הזאת בידיים, וזה חלק מהעבודה שלא רואים בצילום של הקומה.
לפני יום הפינוי
לפני שמישהו סופר פריטים, כדאי לפתוח כל חדר בקומה, כולל חדר האחסון והמטבחון. שם בדרך כלל מחכים הדברים ששכחו שיש להם, כמו ארון שלא נפתח מאז שעברו לשם. חדר ישיבות שננעל כשהפרויקט נגמר הוא חלק מהרשימה, כולל מה שנשאר בו. המסדרון והמעלית עדיף להשאיר פנויים, כי הדרך החוצה היא מה שקובע את העבודה, ולא מספר הפריטים.
ויש ריהוט שלא מפנים בכלל אלא משאירים לחכות. כשיש פער בין שני חוזי שכירות, כשמשפצים קומה פעילה או כשעסק מתכווץ ועובד חלק מהשבוע מהבית, משאירים לפעמים תכולת משרד שמחכה בין שתי כתובות, ואז השיחה עם המוביל נפתחת בשתי שאלות: כמה מקום התכולה תופסת, ולכמה זמן היא נשארת בחוץ. הנפח חשוב כאן יותר מהמשקל, ודברים כמו אוכל ושתייה, צמחים ונוזלים פתוחים לרוב לא משאירים באחסון.
בקומה שנסגרת כך יש שמבקשים לשמור שולחן אחד, ארון אחד וכיסא אחד שכולם כבר רגילים אליו. כל פריט שנשאר מוסיף שאלה, ועדיף להעלות את השאלות האלה בשיחה הראשונה ולא ביום הפינוי.
בסוף, כשכל השאר כבר בדרך החוצה, נשאר באמצע הקומה כיסא אחד. כיסא עם גלגל תקוע קל יותר לשאת מלדחוף, אבל מי שדוחף אותו פעם אחרונה, לפני שמכבים את האור, רואה אותו מסתובב לאט במעגל שלו, כמו שעשה כל השנים.